מבארוק עד ביורק מסע מוסיקלי באולמות האבירים

כתבתה של קרן שלי

קרדיט צילום

מבארוק עד ביורק – מסע מוסיקלי אופראי באולמות האבירים – מיזם חדש של משרד התיירות בשיתוף עם החברה לפיתוח עכו העתיקה והאופרה הישראלית, אוצרות הגליל ועיריית עכו, הוביל ליצירתה של סדרת מופעי אופרה קלה 'מבארוק עד ביורק' באולמות האבירים בעכו העתיקה. המופע כולל מלבד המופע, קוקטייל קבלת פנים וסיור עצמאי באולמות,

במסגרת המיזם החדש לחורף, תקיים האופרה סדרת קונצרטים של אופרה קלה. המופעים כוללים מטעמים מוסיקליים באקוסטיקה המפנקת של אולמות האבירים בעכו העתיקה, עיבודים ייחודיים לפניני בארוק, אריות אופראיות, שירי עם ושירים אהובים של ביורק, המודי בלוז, החיפושיות, קווין, שלמה גרוניך, מתי כספי ועוד.

 

אולמות האבירים כוללים, בין היתר את: 

אולם כלי הסוכר, מה שמחזק את הידוע לנו מתעודות היסטוריות על היות ההוספיטלרים מהמובילים בפיתוח תעשיית הסוכר באזור עכו, ענף שהכניס לקופת המסדר רווחים רבים. 

אולם העמודים (חדר האוכל), אולם האומנות, האולם היפה אשר שמו ניתן לו, על ידי החופרים בשל אופי בנייתו באבני גזית מסותתות היטב והחלונות המעוצבים הקבועים בקירותיו. 

מוזיאון אוצרות בחומה

שכיית חמדה מרהיבה בלב החומה של עכו עתיקה

מוזיאון "אוצרות בחומה" בעכו עתיקה שוכן בלב החומה המזרחית של עכו העתיקה. מטרתו לשמר את המורשת ההיסטורית המרתקת של העיר ולשחזר מראות אותנטיים מהעבר.

דרך מאות החפצים המוצגים במוזיאון נתוודע לבעלי המלאכה המסורתיים שעבדו בשווקים, לרהיטים המרהיבים של עשירי העיר ולרקמת החיים בעיר שהייתה מקום מפגש ייחודי של אמונות ודתות.

מלבד תצוגות הקבע במוזיאון, מוצגות גם תערוכות מתחלפות אחת לשלושה חודשים. לקראת חנוכה נפתחת תערוכת חנוכיות בה יוצגו עשרות חנוכיות משנות ה-30 של המאה העשרים ואילך. בתערוכה נוכל לראות כיצד השתנו העיצובים והטכניקות בהתאם לרוח התקופה ולאופנה.

השילוב הקסום בין אולמות האבן המקומרים לבין מאות החפצים יוצרים חוויה מיוחדת וייחודית.

פנינה נוספת במוזיאון היא החצר הפנימית המעוגלת שעל החומה בה ניצבו בעבר התותחים. כיום משמשת הגינה לקבלת פנים, ערבי תרבות ואירועים פרטיים.

הביקור במוזיאון אטרקטיבי למבוגרים וילדים כאחד.

מוזיאון עוקשי לאמנות

בעכו העתיקה, בצמוד לאולמות האבירים, במבנה קמרונות מצולבים עתיק מהתקופה העות'ומאנית, נמצא מוזיאון המציג תערוכות מתחלפות של אמנות ישראלית לצד תצוגת הקבע מעבודותיו של האמן אבשלום עוקשי ז"ל (1916 – 1980). 

אבשלום עוקשי היה מעמודי התווך של תנועת "אופקים חדשים", קבוצת האמנים שהתארגנה בארץ אחרי מלחמת השחרור והציג בכל התערוכות שהציגה הקבוצה. 

העדות הראשונה מן התקופה העות'מאנית לקיומם של מנזר וכנסייה של היוונים-אורתודוכסים בעכו, היא כנראה של הנזיר המינוריט יוג'ין רוז'ה (Roger), שביקר בעיר בשנת 1631.

35 שנים אחריו ביקר בעכו הרופא גבריאל ברמונד (Bremond) ממרסיי. ברמונד מציין, כי הכנסייה היוונית-אורתודוכסית שנקראה בזמנו (1666) על שם סנט ניקולס (St. Nicholas) שוקמה בידי פאח'ר אל-דין והפכה ליפה שבכנסיות הלבנט.

מנהרת הטמפלרים

הטמפלרים היו מסדר צבאי-נזירי אשר בשם האפיפיור סייעו לצליינים ולחולים, שהגיעו מאירופה לארץ ישראל, לבקר במקומות הקדושים.

תחילה הם ישבו בירושלים, בהר הבית, ומכאן שמם "הטמפלרים", שומרי המקדש (temple). לאחר כיבוש ירושלים על ידי צלאח א-דין בשנת 1187 קבעו הטמפלרים את מקום מושבם בעכו והחלו לבנות את הרובע שלהם בחלקה הדרום-מערבי של העיר.

כאן, בקצה המערבי של המנהרה, נבנתה המצודה המרכזית של מסדר הטמפלרים. "המבצר הטמפלרי היה המבנה החזק ביותר בעיר והוא נשק ברובו לקו הים. כמבצר חזק כניסתו הייתה מוגנת בשני מגדלים חזקים, שעובי קירותיהם 28 רגל. בשני צדי המגדלים החזקים נבנו שני מגדלים קטנים יותר; בראש כל מגדל הוצב אריה מוזהב בגודל של שור." (מדבריו של טמפלר שחי בעכו בימי המצור של 1291). 

אורך המנהרה 150מטרים והיא נמשכת מהמצודה הטמפלרית במערב ועד לנמל העיר במזרח. בדרכה היא חוצה את הרובע הפיזני ובעבר שימשה כמעבר תת קרקעי אסטרטגי, שחיבר את הארמון עם הנמל.

חלקה התחתון של המנהרה חצוב בסלע הטבעי, חלקה העליון בנוי אבני גזית, ומעליה קמרון דמוי חצי חבית.

המנהרה נתגלתה בשנת 1994. החברה לפיתוח עכו העתיקה בשיתוף פעולה עם רשות העתיקות פינתה את העפר והתאימה את המנהרה לביקורים. המנהרה נפתחה לקהל הרחב בחלקה המערבי באוגוסט 1999.

בשנים 1999-2007 המשיכה החברה לפיתוח עכו בחשיפה ובשיקום בחלקה המזרחי. בשנת 2007 נפתחה המנהרה לביקורי קהל לכל אורכה (האתר מונגש). 

בית הכנסת הרמח"ל

לקהילת היהודים היו במאות 16-18 שני בתי כנסת בעכו: בית כנסת אחאב ובית הכנסת על שם הרמח"ל, שחי בעכו בשנים 1743-47.

בית כנסת הרמח"ל היה הגדול והמפואר בין השניים.

בשנת 1758 החרים השליט הבדואי של עכו דאהר אל עומר את בית הכנסת, שהיה אחד המבנים היפים בעיר ובנה מעליו את מסגד אל-מעלק. יש האומרים כי שרידי בית הכנסת המקורי עדיין נשתמרו מתחת למבנה המסגד. כתחליף, קבלו היהודים מבנה קטן ועלוב מצפון למסגד אל-מעלק. בשנים האחרונות בית הכנסת שופץ ושוקם ופתח שעריו לקהל.

חמאם אל באשה (בית מרחץ טורקי)

 "חמאם אל-באשה" נבנה בסוף המאה ה- 18 ע"י ג'זאר פחה, מושל עכו, בהתחלה נקרא "חמאם אל-ג'דיד" (החמאם החדש) אך לאחר מכן שונה שמו ל-"חמאם אל-באשה" (חמאם הפחה), לכבודו של אלגז'אר.

בניית החמאם הייתה חלק מהפיכתה של עכו בתקופה העות'ומנית, בעיקר ע"י אלגז'אר פחה, מכפר דייגים קטן לעיר נמל שבה מתנהלת תנועה ערה ושוקקת של מסחר ובניה.

 

בחמאם שלושה חלקים עיקריים:

חדר ההלבשה של הקיץ – זהו האולם הראשון אליו תיכנסו מהחצר. שם היו באי החמאם מתפשטים, משאירים את בגדיהם, מתעטפים במגבות המיוחדות, נועלים את כפכפי החמאם ונכנסים לחדרי הטיפולים והאדים. לאחר הרחצה והטיפולים השונים, היו שבים אליו למנוחה והתרגעות.

ארבעת חדרי הביניים, שנמצאים בין החדר הקר לחדר החם – החדרים הפושרים, שימשו לטיפולים ופעילויות שונות. החל מטיפולים קוסמטיים, ריפוי ועיסוי ועד ולמסיבות רווקים רווקות והכנת היולדת לקראת הלידה.

החדר החם – החדר האחרון הינו עיקרו של החמאם – חדר האדים. החדר כלל בריכה חמה ומרחץ אדים, כולל קרצוף, סיבון ועיסוי הגוף והנשמה. החדרים הקטנים שסביב הבמה המרכזית שימשו לטיפולים פרטיים בעשירים ובמיוחסים.

במשך כמאה וחמישים שנה, מיום הקמתו ועד למלחמת העצמאות ב-1948, תפקד החמאם כבית מרחץ פעיל. בנוסף לתפקידו הדתי, למלא את מצוות הטוהרה לפני התפילה, מילא החמאם חלק נכבד כמעט בכל תחומי החיים בעיר העות'מנית. הוא שימש מקום למפגשים חברתיים, למנוחה בילוי וחגיגות, היה מקום משכנם של הרופאים והגלבים.

חוויית הבלן האחרון – חוויית הבלן האחרון מייצגת גישה חדשנית להצגת פרק בהיסטוריה של עכו – התקופה העות'מנית.

 

אהבת? יש לך משהו לומר? כתוב פה...