כתבתה של קרן שלי

קרדיט תמונות מייקל פלדמן

 

לפני כארבע שנים הוציא יוני אילת אלבום ביידיש ששמו נשמה צוענית (ציגייַנער נשמה), ובו גרסאות יידיש לשירי אלבומה הצועני של ירדנה ארזי, שנמכר ביותר מ-150,000 עותקים, ונחשב לאחד האלבומים הנמכרים והמצליחים בתולדות המדינה.

ההצגה בוחנת את המשותף והשונה בין הצועני הנודד ליהודי הנודד ואת תרבות הנדודים בכלל. ההצגה עוסקת בין השאר בכוחו של המיעוט ואנו מגלמים בה את הצוענים, אבל המטאפורה לעם היהודי מאוד ברורה, בעיקר כאשר השירים הצועניים מתורגמים ליידיש. 

היידיש עצמה שהיא בעצם צוענייה, נדדה  בלי דגל ובלי צבא, שפה שהיא בת בלי בית. התרבות הצוענית מאופיינת בשמחה ועליצות, אבל יש בה סממנים של עצב ויגון, מה שמאוד דומה לתרבות הכליזמר היהודית. בשתי התרבויות הכינור ממלא תפקיד מרכזי וההתייחסות אליו כאמצעי לפרוט על מיתרי הלב בשמחה המהולה בעצבות. בתקופת השואה מאות אלפים של צוענים נרצחו במחנות ההשמדה וזה מה שמשותף בין גורל העם היהודי והצוענים שחוו התעללות, השפלות ונאלצו לנדוד אם מרצון או מכורח.

המחזה המוזיקלי משלב שירים, פולקלור, כוריאוגרפיה, צבע ושמחה שמהולה בעצב, עם תלבושות אותנטיות ותפאורה מוקפדת. הצגה מאוד ססגונית, חיה ובועטת. השירים בה כוללים את להיטיה הגדולים של ירדנה ארזי, כמו 'עיניים שחורות' ("אוצ'י צ'יצ'וניה") והכינור הנאמן, שתורגמו ליידיש.

האנסמבל כולל שמיניית שחקנים צעירים, ארבע נשים וארבעה גברים, בנוסף לתזמורת חיה של ארבעה נגנים המנגנים בכינור, טובה, קלרינט, כלי הקשה, אקורדיון ופסנתר. המנהל המוזיקלי שלה הוא המוזיקאי ליאור רונן, קלרניתן מחונן בן 28, העולה ופורח בשמי העיבוד המוזיקלי.