כתבתה של קרן שלי
קרדיט צילום יעל אילן
קומדיה חיה ובועטת עם המון כישרון ומשחק מצויין מאת ויליאם שייקספיר
בליל קיץ אחד, נמלטים ארבעה צעירים הלכודים במרובע אהבים מן העיר אל היער הקסום. שם, בממלכת החלומות הלילית, בין פיות ושדונים – נתיניהם של מלך היער ומלכתו, בין קבוצת שחקנים חובבים העורכים חזרות להצגה מגוחכת, בין חמור מאוהב לאב מודאג, הם לומדים דבר או שניים על אהבתם ועל עצמם.
זוהי כנראה הקומדיה האהובה ביותר בתולדות התיאטרון, העוסקת בצורך של האדם בַסדר, בחוק ובהיגיון, כדי להגן עליו מפני הפחד והתשוקה, הפראות והיצר.
ההצגה אושרה כ”הצגת זהב” ב”תרבות לפריפריה”, משרד התרבות והספורט
תכניה דיגיטלית
משתתפים
ארז שפריר, נטלי אליעזרוב, אריאל וולף, יהויכין פרידלנדר, יואב היימן, גיא גורביץ’, דניאל גל, איתי שור, כרמית מסילתי-קפלן, יוסי עיני, נילי רוגל, ניר רון, ליאור בלס.
בימוי משובח… שלל רגעים תיאטרליים יפים… החוויה הכוללת מלאת הנאה, ובעיקר רוויית צחוק, שנשמע בקול רם באולם באופן תדיר. בסופו של דבר, כשחומרי הגלם איכותיים והכישרון מתיז לכל עבר, נוצרת תחושת ביטחון בקרב הקהל למן ההתחלה – שהערב, מישהו כבר ידאג לעשות פה תיאטרון טוב
(אורין ויינברג, Ynet)
עם שילוב נכון בין בימוי משעשע, כוריאוגרפיה טובה ועבודת משחק טובה, ההפקה פשוט מוצלחת… עשיית תיאטרון איכותית… ערב מהנה ומשעשע מאוד… קסם תיאטרוני והברקות בימוי יפות… מידת ההנאה מההצגה נובעת באופן ישיר מהיכולת להפסיק לחשוב יותר מדי ופשוט לזרום עם המעוף הבימתי, הרעננות והסקס אפיל שלה… ההנאה של השחקנים על הבמה ניכרת, וכולם מביאים להצגה את מיטב יכולתם ועושים עבודה מקסימה ומחויבת
(מרט פרחומובסקי, עכבר העיר)
ההצגה הסבה לי הנאה לא מעטה, גם הודות ליכולות השחקנים וחדוות היצירה שלהם, וגם מפני שזה מחזה כל כך מלא, מלהיב, מורכב ופשוט
(מיכאל הנדלזלץ, הארץ)
הצגה פרועה ומהנה… העיבוד המודרני של שיר גולדברג למחזה הוותיק של שייקספיר מפריח רוח חדשה ורלוונטית במפרשים הקלאסיים… הרבה כיף על הבמה… חובבי הז’אנר יתמוגגו מכל רגע
(דוד רוזנטל, וואלה!)
תרגום נפלא, עיבוד מודרני רענן ומשעשע מאוד, השחקנים כולם מצויינים… חוויה תיאטרלית ברמה
(מולי שפירא, גל”צ)
קאסט גדול ומגובש של החאן מדגים כאן את מיטבו… הפקה יצירתית, ססגונית, מרתקת, אחרת, נוטלת נשימה. זה לא סתם שייקספיר. זה שייקספיר פלוס פלוס
(דבורה שפירא-נמיר, בית העיתונאים)
נדמה שהחלומות שחולמים גיבורי העלילה מתערבבים על במת החאן בצבעוניות ובצורניות שלא נראתה כמותה… תצוגת משחק של אנסמבל שחקנים מיומן
(חיים אדור, קול ישראל)
שייקספיר מאוהב. הגרסה המוצלחת של תיאטרון החאן מזכירה לנו שלאהבה, כמו לתיאטרון, יש לפחות שתי פנים, ובכל מקרה, את הפנים שמציגים בחאן שווה מאוד לפגוש… עיבוד מוצלח מאוד של הבמאית שיר גולדברג ועריכת הטקסט של שחר פנקס… שחקני ההצגה עושים עבודה מצוינת
(אסף קוגלר, מקור ראשון)
תיאטרון החאן מפיח חיים משעשעים וחושניים במחזה… התרגום לעברית שופע חופשיות נפלאה המלאה בכיף ועליצות… ההצגה בתוך ההצגה מצחיקה עד דמעות… אנסמבל השחקנים המרהיב מדהים ומענג את הקהל
(אילת דקל, Midnight East)
המוזיקה היפה של דניאל סלומון הוסיפה מקצבים ופייטנות… משחק מצוין של נטלי אליעזרוב, ביצועים מבריקים של יואב היימן, גילום חמורי נלהב של ארז שפריר… ארבעת המאוהבים – דניאל גל, נילי רוגל, אריאל וולף וגיא גורביץ׳ – הצליחו לעצב את הדמויות במלוא התום והחירמון הנדרשים, בטקסטים נפלאי פיוט ובדיאלוגים שוצפים חצופים כמיטב רעיונותיהם של המחזאי והמתרגם
(צבי גורן, אתר הבמה)
חגיגה של תיאטרון הנמשכת מאה דקות… אנסמבל מושלם מלוהק כמו שצריך… לכולם מגיע צל”ש
(בן עמי פיינגולד, ביקורת תיאטרון)
גרסה צעירה, עוקצנית ושובבה. שיר גולדברג בבימויה הצליחה להצחיק ללא הרף הודות ללהקת השחקנים המשובחת… הצגה מבדרת, צעירה ותוססת…
עברית: דורי פרנס, בימוי: שיר גולדברג, עריכת טקסט: שחר פנקס, תפאורה: אדם קלר, תלבושות: נטשה טוכמן-פוליאק, מוסיקה: דניאל סלומון, תאורה: רוני כהן, כוריאוגרפיה: אריאל וולף, וידיאו ארט: אמיר טל, שפה ודיבור: אסי אשד.
בעלילה מתגלים סודות ושרשרת טעויות ביחסים של הורים וילדים שבאמת יכולות לצוץ בכל מרקם משפחתי, ההשלכות, התמודדות עם הבעיות ופיתרונן. העלילה מציגה מערכות יחסים וקונפליקטים בין אחים ובמרכז העלילה סיפורה של משפחה מזרחית מודרנית נורמטיבית. אב המשפחה, עזרא ספיר, לשעבר ספדייה, גוסס ממחלה. ליד מיטתו נאספים אשתו, בתו הנכה ובנו בכורו שהוא מקור גאוותו. היחיד שנעדר הוא אמיר, הבן הצעיר והמורד, שברח מהציפיות החונקות של אביו.
במה עם ריהוט מינימלי בגוונים בהירים ומשחק של אורות והצללה בגוונים זוהרים של סגול וירוק שמשרה אווירה קרירה ולא נועזת בניגוד לצבעים חמים אדום יין ושני שתורמים לאווירת סקס ותשוקה שהוא הנושא שסביבו עוסק המחזה. חשוב לציין שאין כלל דלתות על הבמה, ופתיחתן וסגירתן נעשית על-ידי השחקנים בפנטומימה ומלווה בסאונד תואם. ההצגה עשויה טוב, משחק מצויין, אין רגע דל, הצגה חיה ובועטת ואני ממליצה עליה בחום.