כתבתה של קרן שלי
קרדיט צילום באדיבות קרן שלי
״נוצר על הבר״ גאה להציג את המופע הספרותי-מוזיקלי עם שיריו האהובים של אלתרמן וקטעים נבחרים מהצגותיו, לציון 50 שנה לפטירתו…
בהשתתפות: נתן סלור – זמר, פסנתרן ושחקן , נכדו של נתן אלתרמן ובנה של תרצה את ז״ל.
ארבעים ושתיים שנה לאחר מותו, ממשיכה להדהד יצירתו של נתן אלתרמן. מחזות בתרגומו המקורי מועלים בתיאטראות הארץ, שיריו מוקלטים ומבוצעים מחדש באופן תדיר. ובעוד כשנה, להבדיל, יוכל לראותו כל מי שישלוף שטר של 200 שקל מהארנק. לפני שנתיים צוינו 100 שנה להולדת אלתרמן. יואב גינאי תיכנן אז להפיק לערוץ 1 סדרה בת חמישה פרקים על המשורר. הוא פנה אל המוסיקאי נתן סלור, נכדו של אלתרמן ובנה של בתו המשוררת תרצה אתר, כדי שינחה אותה. "בהתחלה סירבתי", אומר סלור. "אני חווה מנת יתר וקצת עייפתי מכל השנים האלה של להיות הנכד של או הבן של. אבל אז השתכנעתי בכל זאת ויצאנו לדרך, אני מודה שדי בחששות. פשוט נכנסתי לזה והחלטתי שאם כן, אני גם אהנה".
הסדרה הפכה בסופו של דבר לסרט "מותר להיות סנטימנטלי" בבימויה של רות ולק, שיוקרן השבוע לראשונה בפסטיבל "אפוס" ה-3 לסרטי אמנות ותרבות במוזיאון תל אביב. הסרט עוקב אחר סלור במסעו לגלות את דמותו של סבו, שעל שמו הוא קרוי, דרך ראיונות עם אנשים שהכירו אותו, תמונות וקטעים מתוך הארכיון.
סלור נולד ב-1972 בתל אביב, שנתיים אחרי פטירתו של סבו. בהיותו בן חמש וחצי נהרגה אמו כשנפלה מחלון ביתה. מסבתו, השחקנית רחל מרכוס שנפטרה בהיותו בן 14, לא שמע כמעט דבר על סבו. "היה הביטוי ‘סבא נתן', אבל לא היה עניין של בוא נשב ונספר עליו. אז שמעתי פה ושם, בעיקר דברים מאוד קשים, הסיפורים הרגילים – על השיכרות, על הרומן הגלוי וארוך השנים שהיה לו עם הציירת צילה בינדר – לא שזה סיפור נורא קשה, אבל אנשים מתייחסים לזה ככה. מישהי כתבה לי בפייסבוק, ‘הייתי נותנת הכל כדי לגדול על ברכיו של משורר', אז עניתי לה שלא גדלתי על ברכיו כי לא הכרתי אותו. גם כשהייתי ביסודי באה אלי מורה צעירה ואמרה לי ‘תספר לי על בית סבא', והייתי אומר – מה יש לי לספר? לא היה בית סבא, היה בית סבתא, אבל גם היא לא דיברה עליו אף פעם".
תיאטרון נוצר בת ים, בהנהלתה של טליה בן עמי, חוגג שלושים שנה וכמו כל דבר טוב משמש כמוסד תרבותי ומאחד לתכנים ויצירות אמנותיות, קיימות חיה ובועטת בעיר.