כתבתה של קרן שלי

קרדיט צילום יח״צ

לרגל 80 שנה להקלטה הראשונה של אדית פיאף Mon Legionnaire

שנסון פריז מופע מרגש, שלוקח אותנו למחוזות העבר.

לקט טעימות של צרפת במיטבה, עם השירים הרומנטיים הטובים והאהובים.

לא לשכוח 23.1.18 מופע מקסים ומומלץ בחום.

אורי יחזק-אל – שירה ומשחק
ישראל רוזן – אקורדיאון
אריק פוליאקובסקי- גיטרה באס
יואב כהן – עיבוד מוזיקלי
ציון אשכנזי – ייעוץ אומנותי

יום ג' 23.1.17 בשעה 20:30
תיאטרון אלהמברה המחודש, שד' ירושלים 39 יפו
כרטיסים ב 70 שקלים 03-7316561

אחרי שהופיעה ברחבי העולם עם מופע מוזיקלי על חייה של אדית פיאף, הזמרת והשחקנית אורי יחזק-אל מעלה מופע חדש ובו מיטב השאנסונים האהובים, בשפת המקור.

"אדית פיאף נשארה אהבתי הגדולה", אומרת אורי, שבחרה להעלות את המופע החדש בחגיגות השמונים להקלטה הראשונה של פיאף. "היא היתה מצחיקה ושובבה, היא עשתה דברים מטורפים. היא אולי לא הייתה הכי יפה אבל הנפש שלה כבשה את כל העולם.", היא מספרת.
עם זאת נוכחתי לגלות שהקהל בארץ אוהב את כל השאנסונרים, ולכן בניתי מופע חדש שיש בו גם שירים של שרל אזנבור, ז'אק ברל, פיאף, גו' דסאן, אנריקו מסיאס ועוד…
בין השירים האהובים כמו מילורד, תחת שמי פריז, נטלי, לה בוהם, "היא היתה כה יפה", "אני חולה" ועוד שילבה אורי, בוגרת בית הספר למשחק של סופי מוסקוביץ בהצטיינות, קטעי הומור מומחזים מהדרך שלה כאמנית יוצרת.

את האהבה לשאנסונים רכשה בצרפת, כאשר זכתה במלגת שהייה ולימודים מטעם אוניברסיטת בר-אילן. אורי ששרה מילדות בחבורות זמר, ולמדה פיתוח קול אצל מיטב המורים, התחברה לתרבות הצרפתית ולשאנסונים והבינה כי הייעוד שלה הוא על הבמה. היא חזרה לישראל ללימודי משחק, ובמקביל השלימה תואר ראשון בלימודי שפות.

צרפת וגם מול קהלים גדולים בצרפת. בשנת 2009 ייצגה את ישראל בתחרות.

קישור ליוטיוב.

המופע שנסון פריז

"צבי הזהב" ברומניה. זו התחרות השנייה בסדר גודל אחרי האירוויזיון. צופים בה 26 מיליון איש . התחרות התקיימה מול קהל חי של 10,000 איש. אורי שרה שיר מקורי בצרפתית ושיר עם רומני הגיעה לגמר וזכתה במקום ה-6 מבין 26 מדינות.

השיר "הלגיונר שלי" Mon Legionnaire מספר על רומן קצר עם חייל, שהזמרת אפילו אינה יודעת את שמו. כתב אותו ריימונד אסו שהיה המאהב של אדית פיאף בסוף שנות השלושים ובעצמו היה חבר בלגיון הזרים. את המנגינה חיברה מרגריט מונו, שהמשיכה ללוות את אדית. השיר בוצע לראשונה על הזמרת מארי דובה, אדית פיאף הקליטה אותו בינואר 1938 ומאז הוא מזוהה איתה עד לרמה שיש החושבים כי הוא אוטוביוגרפי.